החלטתי להרים את הפפה שלרמן זרק בנושא התחביבים, והייתי רוצה לשתף אתכם בשלי!
אז הנה, שבת בבוקר, יום יפה..
טוב, לא כזה יפה, 4 בבוקר יוצאים מהבית..
החלטתי לבלות את השבת עם הוריי, שלאחרונה זה לא הכי מובן מאליו.
היעד- חוף בכנרת ששכחתי את שמו, שאמורים להיות בו קרפיון- שניים בסביבה.
מגיעים ב5 וחצי לחוף ומגלים שהמקום הקבוע שלנו מוצף. המים בהחלט עלו בחודש האחרון, וזה משמח מאוד.
מהחוף רואים את החרמון המושלג:
מכינים את הספינינגים.
כאן יש device נחמד, שמניחים עליו את החוט והוא מתריע ברגע שהחוט זז:
מכינים את הפתיון
ועכשיו הפתיון האמיתי:משהו שלא כל כך תיארתי לעצמי שיעבוד, אבל מסתבר שזה עובד.
אגוזים tiger nuts, לא יודע איך קוראים להם בעברית ותירס יבש, שהושרו מבעוד מועד בתמציות טעם מיוחדות- טוטי-פרוטי, וניל וסוגיהם:
מחוררים את האגוז, משחילים דרכו וו, מחברים לחוט שקשור לקרס (קרפיון שואב, לא נוגס), מושכים חזרה ומקבעים.
מחברים למשקולת (100 גרם) תערובת דגנים וחומרים סודית (כל אחד והתערובת שלו), עולים על סירה מתנפחת, ומביאים את הפתיונות כ-200 מטר מהחוף.
העוזרת הנאמנה:
את תהליך הדיג עצמו לא צילמתי בכוונה. בפעם שעברה התחלתי לתעד את התהליך אחרי תפיסת דג ראשון, ואחרי לא הגיע פשוט כלום.
ככה זה היה נראה אז:
ואחרי כל התהליך של היום, ללא מצלמה, אני שמח להכריז כי
תוך כמה שעות נגמר לנו המקום ברשת.
7 קרפיונים במשקל כולל של 27 קילו, כאשר הקטן 1.2 ק''ג, והגדול 9.0 ק''ג.
אז הנה, התוצאה:
שניים לקחתי לי, שניים להורים ושלושה חילקנו למשפחה.
ובזה אסיים, הקרפיון מחכה על הצלחת, הלכתי לטעום.
לילה מעולה,
ניק
