סכין רפליקה

[ataleph]

הסכין היא רפליקה של סכין ידועה ונעשתה לפי שרטוט ולכן ארשה לעצמי לא לציין מידות. הפלדה היא 1070. החיסום הראשון של הלהב לא הצליח(42HRC~) ושאלתי על כך כאן בפורום. תודות להסברים של רעי, TC ו-Pesel (ואם שכחתי מישהו תסלחו לי) החיסום והרפייה במכה השנייה נתנו ~58-60HRC.
הלהב חדה מאוד אחרי השחזה ועברה כמה בדיקות במטבח(הכנת סלט), חיתוך עור, חבל, גילוף עץ ועוד. החזקת חוד לא הכי מעולה שבעולם(שיכול להיות קשור גם לכישוריי בהשחזות) אבל בסדר גמור. גם אחרי שהחוד טיפה מתקהה, הלהב ממשיכה לחתוך טוב בזכות הגאומטריה (flat grind). על הלהב חריטה של סוג הפלדה באמצעות אלטקטרוליזה. פאטינה עם כלוריד ברזל.
הידית עשויה ממיקרטה תוצרת בית. פינים - נרוסטה. פיניש עם נייר ליטוש 1500, danish oil להדגשת ה-pattern, ווקס רנסנס.
הנדן נעשה לפי תמונה ולא שרטוט מדוייק. עור חום בעיבוד שמן(אם זוכר נכון) ועליו חתיכה של עור בעיבוד צמחי. פיניש עם משחת נעליים kiwi חומה, שעווה חסרת צבע colonel rustical ווקס רנסנס.
האותיות על הנדן הן תחילת שם ומשפחה של בעל הסכין שהולך לקבל אותה כמתנה ליום הולדתו.
מחכה לתגובות\שאלות והכי חשוב ביקורת קונסטרוקטיבית.

[יובל]

רפליקה או לא רפליקה - עבודה יפה ומושקעת.

[רעי]

סחתיין!
אני שמח שבסוף יצא סכין.
עבודה יפה וכלי שנראה לי שימושי מאוד (שזה מה שחשוב באמת).
עבודת עור יפה.
נקודה למחשבה לגבי החזקת חוד- אולי בפעם הבאה שווה ללכת לפלדה עם תכולת פחמן גבוהה יותר, קרי 1080 או 1095.

[Pesel]

אחלה סכין.
נקודה אחד שמפריע לי אישית: חור יוצר אשליה כלא שייך לסכין, הייתי מוותר על הפין הקיצוני, מעגל את הידית כלפי מטה ומעביר את החור בתוך המקרטה. החוזק לא היה נפגע אבל אשליה של זנב מפוצל הייתה נעלמת.
בכל מקרה, תקבל RESPECT בשביל העבודה.

[TC]

...

[ataleph]

תודה רבה לכולכם על התגובות. הביקורת מאוד חשובה לי.

נקודה למחשבה לגבי החזקת חוד- אולי בפעם הבאה שווה ללכת לפלדה עם תכולת פחמן גבוהה יותר, קרי 1080 או 1095

יש לי שאלה קצת תאורטית. מה תתן לי תכולת פחמן גבוהה יותר? קשיות גבוהה יותר בגלל אחוז המרטנסיט? או שזה קשור גם לריכוז קרבידים?
אף פעם לא הבנתי עד הסוף האם קשיות גבוהה יותר תמיד נותנת החזקת חוד טובה יותר.

[Melkor]

נקודה אחד שמפריע לי אישית: חור יוצר אשליה כלא שייך לסכין, הייתי מוותר על הפין הקיצוני, מעגל את הידית כלפי מטה ומעביר את החור בתוך המקרטה. החוזק לא היה נפגע אבל אשליה של זנב מפוצל הייתה נעלמת.

האם הבליטה לא נועדה להיות פונקציה בסכין בפני עצמה? ז"א, בהרבה סכינים משתמשים בבליטה הזאת כנשק

[Pesel]

כגע יש שתי בליטות, לי זה מפריע ויזואלית.

[Melkor]

עכשיו הבנתי למה אתה מתכוון.. אז אני מצטרף אליך, אולם אני מעדיף שתהיה בליטת ברזל, רק שתהיה המשך של המיקרנטה, ולא תבלוט מהצד.. אני לא אוהב שהמיקרנטה מכסה את הבליטה

[רעי]

לגבי החור- מסכים, ומאוד מוצא חן בעיני פתרון פין-צינור, שלא יושם כאן.

לגבי החוד- החזקת חוד (edge retention) מושגת בפלדות מסג ופלדות כלים ע"י קרבידים של מתכות מסוימות- כרום, ונדיום, מוליבדן, טיטניום, טונגסטן... זה ידוע ובדוק.
השערתי היא כי בפלדה פחמנית פשוטה אחוז פחמן גבוה מ- 0.8 יתן יותר צמנטיט (קרביד הברזל) במבנה לאחר הרפיה, ואילו אחוז נמוך יותר ייתן פריט עם מעט צמנטיט. ההבדל בתכולת הקרבידים יכול להסביר הבדל בהחזקת חוד.
עוד הסבר קשור לעניין הקושיות שציינת- פלדה פחמנית פשוטה עתירת פחמן ניתנת לחיסום משמעותית מעל 58-60 HRc.קושיות גבוהה תבוא יד ביד עם עמידות בשחיקה, אבל גם עם פריכות מסוימת בלהב- תכונה שלא מתאימה לכל סכין, ובוודאי לא לסכין כזו. לא יצא לי אישית, אבל שמעתי שסכיני שף יפניות שמחוסמות לסביבות 65 HRc קשות מאוד, שומרות על החוד הרבה זמן, ומאוד מאתגרות בהשחזה.
ואולי זה עניין של סטנדרטים- מי שרגיל לפלדות כלים או פלדות אלחלד מסוימות מצפה מלהבי פלדת פחמן פשוטה לדברים שאינם יכולים לתת.

[ataleph]

לגבי החור- מסכים, ומאוד מוצא חן בעיני פתרון פין-צינור, שלא יושם כאן

מסכים, גם בעיניי מוצאת חן צינורית לכל עובי המיקרטה המכסה זנב מתכתי. והיתי גם מקצר טיפה את הזנב...
אבל כמו שכתוב בכותרת זו היא רפליקה, והיא נעשתה על סמך שרטוט מדוייק (מה שאי-אפשר להגיד על הנדן) והפרופיל הצדדי לפחות גם של הלהב וגם של הידית תואם פיקס את הדיזיין המקורי. מי שלא מכיר את הסכין, אני יכול לשלוח קישור. פעם ראיתי את הסכין אצל חבר ומאוד אהבתי. לכן החלטתי לעשות אותה בעצמי.

רעי, האם סכין חותכת רק בזכות קרבידים(במקרה של פלדה פחמנית פשוטה - לרוב צמנטיט) ואין קשר לאחוז המרטנסיט? פשוט הדברים קצת לא מסתדרים לי ואני חושב שכדאי לפחות לנסות להבין מה קורה שם בפנים. שכבות של פריט וצמנטיט הקריויות פרליט הן בעלות קשיות נמוכה מאוד, נכון? הקשיות הנמדדת אחרי טיפול תרמי מושגת על-ידי אחוז גבוה של מרטנסיט. ככל שהפלדה הפחמנית קשה יותר (ונניח עדיין לא פריכה מידיי, או שלא צריכה לעמוד בעומסים צדדיים) כך היא מחזיקה את החוד טוב יותר. יוצא: אחוז מרטנסיט גבוה = החזקת חוד טובה. מה אני מפספס?

[רעי]

אתה לא מפספס משהו גדול, רק את ההבדלה בין כושר חיתוך לעמידות לשחיקה.
הסכין חותכת מסיבות גיאומטריות- טריז דק וחד מאוד מאלומיניום או נחושת יכול לחתוך מצוין. סכין מחומר רך מאבדת את המבנה החד יותר מהר. שתי דרכים שכיחות להאריך את חיי החוד הן:
1. לייצר את החוד מחומר קשה מאוד, כזה שמתנגד לדפורמציה פלסטית באזור המאומץ ביותר (קרי- קצה הלהב). זה רעיון נהדר, אבל תופעת הלוואי שלו היא להב פריך. זה נכון בלהבים עתירי פחמן שמחוסמים לקושיות גבוהה, וגם בסכינים קרמיות.
2. לייצר את החוד מחומר קשה פחות (מטריצה) שבתוכו גרגרים קשים מאוד שמגינים על המטריצה משחיקה. פתרון זה נהנה מהטוב שבשני העולמות- גם עמידות לשחיקה וגם חוזק (בניגוד לקושי). פתרון זה קובל בפלדות כלים.

לגבי פלדה עתירת פחמן יותר או פחות- כאשר אתה מחסם ומרפה אתה יוצר מקסימום מרטנזיט בחיסום, ואז משחרר חלק מהמאמצים ע"י ההרפיה והופך חלק מהמרטנזיט למשהו אחר. למה בדיוק- תלוי בהרכב הפלדה. ככל שאחוז הפחמן נמוך יותר, החומר הזה עשיר יותר בפריט רך. ככל שאחוז הפחמן גבוה החומר הזה עשיר בצמנטיט קשה.

מקווה שזה עוזר ולא מבלבל...

[ataleph]

תודה רבה,
אני חושב שהבנתי: בתהליך ההרפייה של פלדות פחמניות פשוטות ככל שיש יותר פחמן, הפרליט שנוצר יהיה מורכב יותר מצמנטיט מאשר פריט. וככל שיש יותר צמנטיט הוא ישמור יותר טוב על המבנה מהשחיקה. לכן אם משווים 1050 ל-1095 שחוסמו והורפו לאותה קשיות (נגיד 55HRC), ה-1095 תחזיק את החוד יותר טוב.

[omery]

בעיני העבודה יפה
התצורה של הלהב יעילה ונותנת מענה לנושא הגארד
סכין בעלת מראה קאסטום יפה
מסכים שכדאי היה ללכת על 1095 במקום 1070
נסה לעבוד עם O1, נוחה (יחסית) לעבודה בתנאים ביתיים ונותנת גימור מירור יפה
סה"כ אהבתי

[nir92009]

כל הכבוד כל פעם האנשים באתר מפתיעים חטובה סכין יפה מאוד סוג קצת מודרני עבודה מושקעת ושווה את כל המאמץ