פס"ד חדש - אחזקת סכין שלא למטרה כשרה
Posted: 21:04 ,13 November 2006, Mon
....ב"כ העורר, סבור כי ההחלטה לעצור את העורר היתה שגויה, הואיל ותשתית הראיות כנגדו, ככל שזו מתייחסת להחזקת סכין, קלושה. נטען, כי מדובר בסכין, שהיה במקום גלוי בתחום חצריו של העורר. לעניין כלי הפריצה והאלומיניום החשוד כגנוב טען ב"כ העורר כי העורר נתן הסבר הולם את הדעת. כך או כך, כאשר נופלת עבירת החזקת הסכין, הרי שאין מדובר בעבירות בעלות חומרה המקימות עילת מעצר, ולפיכך היתה מוטלת על ערכאת קמא החובה לבחון את האפשרות לעשות שימוש בחלופת מעצר שהוצעה.
11. אין בידי לקבל את השגותיו אלה, הואיל ומתוך הראיות שבידי המשיבה עולה, לכאורה, כי השוטרים מצאו את הסכין מחוץ לדלת העץ שבה מתגורר העורר, דהיינו שלא בתחום חצריו בתוך הג'קט אותו לבש.
בדו"ח הפעולה מיום 05/03/06 נאמר:
"שהגענו למספר 8 הבחנו ......תוך כדי שיחה הבחנתי בסכין יפנית בכיס הג'קט בחלק הקדמי".
...
12. השאלה הנוספת היא, כמובן, אם קמה במצב זה עילת מעצר. משנקבע לעיל כי קיימות לכאורה ראיות להוכחת כל העבירות המיוחסות לעורר ממילא ברור כי קיימת עילת מעצר וגם ב"כ העורר אינו חולק על כך. לכך יש להוסיף את העובדה כי לעורר זה עבר פלילי מכביד, והוא כולל, בין היתר, גם עבירה של החזקת סכין ועל כגון דא נאמר בבש"פ 3079/06 פלוני נגד מדינת ישראל (טרם פורסם ניתן ביום 12/04/06)
"התופעה של צעירים שנושאים סכינים ועושים בהם שימוש לשם חיסול חשבונות הינה תופעה קשה ובתי המשפט צריכים לתרום תרומה, ולו צנועה, על מנת לטפל בתופעה. כאמור, אין זה מפגשו הראשון של העורר עם בתי המשפט ולמרבה הצער הוא לא למד את הלקח מן ההליך הפלילי הקודם שהתנהל נגדו. העובדות מצביעות אם כן על מסוכנות ומצדיקות השארתו במעצר."
ומפס"ד נוסף:
בע"פ 6828/00 לזרוב נ. מדינת ישראל, דינים עליון ס' 377 מבהיר בית המשפט את החומרה בה יש לבחון עבירות הכוללות שימוש בסכין:
"מעשהו של המערער מעשה חמור הוא ביותר, ובתי-המשפט מתריעים - ומוסיפים הם ומתריעים - על תת-תרבות הסכין אשר פשתה במחננו. בתי-המשפט מטילים עונשי מאסר על הנושאים סכינים על גופם ועל העושים בסכין שימוש כנגד זולתם, אך דומה כי השפעתם של גזרי-דין אלה אינה מביאה אנשים לשקול מעשיהם הרעים קודם שהם עושים אותם. אפשר הגיעה העת להוסיף ולהחמיר בעונשים, ואולי כך ידעו אנשים מה צפוי להם אם יעשו מעשים כמעשי המערער שלפנינו."
בע"פ 6689/96 ,7061/96 עבד ווזווז נ. מדינת ישראל , פד"י נ' (4) 413 אומר בית המשפט:
"בתי-המשפט שונים וחוזרים כי יש לשרש את תת-תרבות הסכין ביישובם של סיכסוכים בין בני-אדם. ואם עובר פלוני על לאו זה, חייב הוא שיישא בעונש הראוי. נעיצת סכין בגופו של הזולת יש לראותה כעבירה חמורה, והעונש הראוי עליה הוא עונש של מאסר, אלא בנסיבות יוצאות דופן. נעיצת סכין בגופו של הזולת, יודע אתה תחילתו של מעשה, אינך יודע סופו של מעשה. ובתי-המשפט, שומה עליהם לרתום עצמם לשירוש תופעה קשה זו".
לאחרונה ערים אנו להתגברות מעשי האלימות הרחובותינו ולשימוש הנמהר בסכינים כדרך לפתרון מחלוקות. הגיעה העת כי ענישתם של הדוקרים תבטא את החומרה של המעשים ותבטא מסר ברור לציבור. בע"פ 8314/03 רג'אח שיהד בן עווד נ. מדינת ישראל (אתר בית המשפט) אומר כבוד השופט חשין:
"בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא הקול מבית-המשפט ויילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו. והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר".
11. אלו שיקולי הענישה הכלליים המחייבים הטלת עונשי מאסר משמעותיים אך כמובן עלינו לבחון האם נסיבותיו המיוחדות של המקרה, נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות של הנאשם מצדיקות סטייה מנורמת ענישה זו.
12. נסיבות ביצוע העבירה מצביעות דווקא על הצורך בענישה חמורה. הנאשם דקר את המתונן ללא כל סיבה נראית לעין וללא שקמה לכך כל תיגרה או מעשה התגרות מצידו של המתלונן. הסכין שנשלפה לא היתה סכין מקרית שנמצאה במקום, אלא סכין שהובאה מראש על ידי הנאשם. מי שנושא עמו סכין בעת שהוא ניגש להפגש עם אחר ומתווכח עמו, עלול להתפתות ולעשות בה שימוש ולכן שומה עלינו להרתיע מפני מעשי הדקירה ומהחזקת סכינים שכאלו. מתברר כי הנאשם הפך את הסכין ל"בת לוויותו" הקבועה שכן ראינו כי הודה באחזקת סכין למטרה לא כשרה גם במסגרת הליך נוסף. בכך מסמן לנו הנאשם עד כמה הינו מסוכן.
חומרה נוספת נלמדת מהעובדה כי הנאשם לא הביע בפני קצין המבחן כל רצון להליך טיפולי .
חומרה מתבטאת גם בפגיעות הקשות במתלונן. הנאשם לא הסתפק בדקירה אחת אלא שב ודקר את המתלונן מספר פעמים בחזהו וברגלו ואך בנס לא נפגע ליבו של המתלונן.
אחר כך פלא שמתייחסים אלינו כאל פושעים
11. אין בידי לקבל את השגותיו אלה, הואיל ומתוך הראיות שבידי המשיבה עולה, לכאורה, כי השוטרים מצאו את הסכין מחוץ לדלת העץ שבה מתגורר העורר, דהיינו שלא בתחום חצריו בתוך הג'קט אותו לבש.
בדו"ח הפעולה מיום 05/03/06 נאמר:
"שהגענו למספר 8 הבחנו ......תוך כדי שיחה הבחנתי בסכין יפנית בכיס הג'קט בחלק הקדמי".
...
12. השאלה הנוספת היא, כמובן, אם קמה במצב זה עילת מעצר. משנקבע לעיל כי קיימות לכאורה ראיות להוכחת כל העבירות המיוחסות לעורר ממילא ברור כי קיימת עילת מעצר וגם ב"כ העורר אינו חולק על כך. לכך יש להוסיף את העובדה כי לעורר זה עבר פלילי מכביד, והוא כולל, בין היתר, גם עבירה של החזקת סכין ועל כגון דא נאמר בבש"פ 3079/06 פלוני נגד מדינת ישראל (טרם פורסם ניתן ביום 12/04/06)
"התופעה של צעירים שנושאים סכינים ועושים בהם שימוש לשם חיסול חשבונות הינה תופעה קשה ובתי המשפט צריכים לתרום תרומה, ולו צנועה, על מנת לטפל בתופעה. כאמור, אין זה מפגשו הראשון של העורר עם בתי המשפט ולמרבה הצער הוא לא למד את הלקח מן ההליך הפלילי הקודם שהתנהל נגדו. העובדות מצביעות אם כן על מסוכנות ומצדיקות השארתו במעצר."
ומפס"ד נוסף:
בע"פ 6828/00 לזרוב נ. מדינת ישראל, דינים עליון ס' 377 מבהיר בית המשפט את החומרה בה יש לבחון עבירות הכוללות שימוש בסכין:
"מעשהו של המערער מעשה חמור הוא ביותר, ובתי-המשפט מתריעים - ומוסיפים הם ומתריעים - על תת-תרבות הסכין אשר פשתה במחננו. בתי-המשפט מטילים עונשי מאסר על הנושאים סכינים על גופם ועל העושים בסכין שימוש כנגד זולתם, אך דומה כי השפעתם של גזרי-דין אלה אינה מביאה אנשים לשקול מעשיהם הרעים קודם שהם עושים אותם. אפשר הגיעה העת להוסיף ולהחמיר בעונשים, ואולי כך ידעו אנשים מה צפוי להם אם יעשו מעשים כמעשי המערער שלפנינו."
בע"פ 6689/96 ,7061/96 עבד ווזווז נ. מדינת ישראל , פד"י נ' (4) 413 אומר בית המשפט:
"בתי-המשפט שונים וחוזרים כי יש לשרש את תת-תרבות הסכין ביישובם של סיכסוכים בין בני-אדם. ואם עובר פלוני על לאו זה, חייב הוא שיישא בעונש הראוי. נעיצת סכין בגופו של הזולת יש לראותה כעבירה חמורה, והעונש הראוי עליה הוא עונש של מאסר, אלא בנסיבות יוצאות דופן. נעיצת סכין בגופו של הזולת, יודע אתה תחילתו של מעשה, אינך יודע סופו של מעשה. ובתי-המשפט, שומה עליהם לרתום עצמם לשירוש תופעה קשה זו".
לאחרונה ערים אנו להתגברות מעשי האלימות הרחובותינו ולשימוש הנמהר בסכינים כדרך לפתרון מחלוקות. הגיעה העת כי ענישתם של הדוקרים תבטא את החומרה של המעשים ותבטא מסר ברור לציבור. בע"פ 8314/03 רג'אח שיהד בן עווד נ. מדינת ישראל (אתר בית המשפט) אומר כבוד השופט חשין:
"בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא הקול מבית-המשפט ויילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו. והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר".
11. אלו שיקולי הענישה הכלליים המחייבים הטלת עונשי מאסר משמעותיים אך כמובן עלינו לבחון האם נסיבותיו המיוחדות של המקרה, נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות של הנאשם מצדיקות סטייה מנורמת ענישה זו.
12. נסיבות ביצוע העבירה מצביעות דווקא על הצורך בענישה חמורה. הנאשם דקר את המתונן ללא כל סיבה נראית לעין וללא שקמה לכך כל תיגרה או מעשה התגרות מצידו של המתלונן. הסכין שנשלפה לא היתה סכין מקרית שנמצאה במקום, אלא סכין שהובאה מראש על ידי הנאשם. מי שנושא עמו סכין בעת שהוא ניגש להפגש עם אחר ומתווכח עמו, עלול להתפתות ולעשות בה שימוש ולכן שומה עלינו להרתיע מפני מעשי הדקירה ומהחזקת סכינים שכאלו. מתברר כי הנאשם הפך את הסכין ל"בת לוויותו" הקבועה שכן ראינו כי הודה באחזקת סכין למטרה לא כשרה גם במסגרת הליך נוסף. בכך מסמן לנו הנאשם עד כמה הינו מסוכן.
חומרה נוספת נלמדת מהעובדה כי הנאשם לא הביע בפני קצין המבחן כל רצון להליך טיפולי .
חומרה מתבטאת גם בפגיעות הקשות במתלונן. הנאשם לא הסתפק בדקירה אחת אלא שב ודקר את המתלונן מספר פעמים בחזהו וברגלו ואך בנס לא נפגע ליבו של המתלונן.
אחר כך פלא שמתייחסים אלינו כאל פושעים
